אתמול החלטתי להעביר כורסא קסומה שהיתה אצלי בחדר האימון לסלון. והחלטתי למקם אותה בפינה מסויימת, פינה שהיתה תמיד מעבר למטבח. בתחילה זה הרגיש לא במקום, אפילו קצת חוסם.
ברגע אחד, עם קפה ביד, התיישבתי על הכורסא הקסומה שלי כשאל מולי יושב האיש שלי.
פתאום גיליתי זווית חדשה לסלון. מעולם לא ישבתי עם הפנים לכיוון הזה. נדהמתי לגלות את האור שנכנס מהחלון, את האוויר שמרגיש לי האזור החדש שנגלה לי, ובעיקר הרגשתי שאני יושבת מול ולא ליד, מתבוננת באותו חדר שאני חיה בו כבר 14 שנה ושמחה לראות אותו אחרת לגמרי.
זה היה ממש מרגש ומיד עלתה בי המחשבה "איפה עוד אני יכולה להתבונן בזווית אחרת?"
אחד מהדברים שהקורונה זימנה לי הייתה הליכת בוקר. בימים שאני מתעוררת עם המרץ הנכון אני הולכת. בזכות זה גיליתי את החצר האחורית של השכונה שלי ומצאתי שדות, בעלי חיים, חקלאות, צמחיה ובעיקר אופק מופלא.
הבוקר החלטתי לעשות את אחד המסלולים הקבועים שלי אחרת… להתחיל מהסוף…
אותו מסלול, אותו אורך, אותה שעה… והכל נראה אחרת. פתאום אני שמה לב לבתים שאני חולפת מולם, מהצד שאף פעם לא ראיתי, אור השמש מגיח מצד אחר, הרעש שונה, ובעיקר… גיליתי שישנן לא מעט עליות מתונות במסלול הזה… רק שככל הנראה הילכתי עד כה בקלילות בירידות…
אפילו הזווית של העץ הייתה שונה.
העלאת המודעות לעניין פשוט וזמין, ממשיכה להדהד בי.
החלטתי לקחת לעצמי אתגר ובכל שבוע לנסות לעשות משהו רגיל מזוית אחרת. לדבר בטלפון באוזן השניה, להחליף צד במיטה, לחנות במקום אחר וכו'…
אני בטוחה שיהיה שונה… התבוננות פנימית וחיצונית בחיי היום יום מאפשרת שחרור מדפוסי חשיבה מקובעים וחיבורים חדשים לחיינו.
אז על מה תתבוננו אחרת השבוע?